החלטה בתיק ת"א 41580-10-11

לפני בקשת הנתבעת (להלן: " המבקשת" או " הנתבעת") להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל") ולמינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי.

1.         רקע

א.         התובע (להלן: " המשיב" או " התובע") הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים מיום 10.6.08 (להלן: " התאונה").

ב.         התאונה הוכרה כתאונה בעבודה על ידי המל"ל. ועדה רפואית של המל"ל מיום 9.9.09, קבעה למשיב נכות נפשית צמיתה בשיעור 20% בהתאם לחוות הדעת הפסיכיאטריות של ד"ר ברקוביץ מיום 8.7.09 ומיום 4.8.09, שקבע למשיב נכות נפשית זמנית ובהתאם לחווה"ד הנוספת של ד"ר דניאל גרופר מיום 8.4.10 שקבע למשיב נכות נפשית צמיתה בשיעור 20% (להלן:" ועדת המל"ל") - ראו נס' א' 1 - 3 לבקשה).

2.         טענות הצדדים

טענות המבקשת

א.         המבקשת טוענת כי הוועדה הרפואית של המל"ל מיום 9.9.09 קבעה למשיב נכות נפשית מבלי שעמד לפניה תיעוד רפואי חשוב במיוחד הנוגע למשיב ביחס לעבר נפשי משמעותי, להפרעת אישיות, להפרעות התנהגותיות, לשימוש בסמים, לרקע עברייני כמו גם לקביעת נכות נפשית. לפיכך, ועדת המל"ל הוטעתה לחשוב כי לא היה למשיב עבר נפשי ועל כן ייחסה את מלוא הנכות הנפשית שקבעה לתאונה. בכך רואה המבקשת טעם מיוחד, המצדיק מתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל.

ב.         ב"כ המבקשת סקר בהרחבה את התיעוד המצביע על עברו הנפשי של המשיב. לטענתו, עברו הנפשי המשמעותי של המשיב בא לידי ביטוי בתיקו הצבאי (נספחים ג/ 4-1 לבקשה); בתיק הוועדות הבריאותיות במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן:" מרב"ד") (נספחים ד/2-1 לבקשה); בתיק הטיפול הפסיכיאטרי שעבר המשיב במרפאת משרד הבריאות לבריאות הנפש בנתניה בשנים 2002 - 2004 (נספחים ה/13-1 לבקשה) וממידע מהותי אודות שימוש בסמים, הפרעת אישיות והתנהגות קשה וכן הרשעותיו הפליליות עובר לתאונה.

ג.          התובע נפגע בתאונת דרכים קודמת מיום 17.1.02 (להלן:" התאונה הקודמת"). בתאונה נקטעה חלקית אצבעו בידו הימנית. לצד הפגיעה הגופנית טען התובע כי סבל גם מפגיעה נפשית משמעותית, שהצריכה טיפול פסיכיאטרי ולרבות טיפול תרופתי. התובע נזקק לטיפול נפשי רציף גם עובר לתאונה הקודמת.

ד.         למשיב לא נקבעה נכות נפשית בגין התאונה הקודמת אך ורק בשל מחדלו וחוסר שיתוף פעולה מצדו (נס' ט' וי' לבקשה).

ה.         בגין התאונה הקודמת הגיש התובע (באמצעות בא כוחו גם בתובענה הנדונה) תביעה לבית משפט השלום בראשל"צ (ת.א 2544/05), במסגרתה טען: " הטראומה הקשה של אירוע התאונה נתנה את אותותיה אף במצבו הנפשי של התובע אשר הדרדר באופן משמעותי מאז המקרה" (סע' 10 בנס' י"א וסע' 11 בנס' י"ב לבקשה).

טענות המשיב

א.   המשיב מתנגד לבקשה ומבקש להורות כי קביעת המומחה הפסיכיאטרי של המל"ל מיום 8.4.10 מחייבת. לטענת המשיב כל החומר הרפואי אודות המשיב, לרבות תיקו הרפואי בקופת חולים, קביעות קודמות של ועדות רפואיות מטעם המל"ל, ולרבות הרקע של המשיב מתקופת שירותו הצבאי, עמדו לפני הוועדה הרפואית שקבעה את דרגת נכותו הפסיכיאטרית של המשיב בעקבות התאונה.

ב.      אין באישור קצינת המבחן ללשכת הגיוס כדי להוות אסמכתה לכך שהמשיב סבל מנכות נפשית. אין ברקע הסוציו אקונומי הקשה של המשיב ובעבירות הפליליות שעבר כדי להצביע על נכות נפשית עובר לתאונה. יתרה מכך, על אף חוות הדעת של קצינת המבחן טרם גיוסו לצה"ל, המשיב שירת בצה"ל. בחוות דעתו הפסיכיאטרית של ד"ר בנימין מיכאל שניתנה לאחר התאונה הקודמת ביום 29.12.03 נכתב:" למרות עבר פלילי סיים בהצלחה את השירות הצבאי..." (נספח ח' לבקשה). סביר להניח כי אם המשיב היה סובל מנכות נפשית, לא היה מגויס לצה"ל.

ג.        עוד טוען ב"כ המשיב כי עצם העובדה שהמשיב עמד לפני ועדות בריאותיות במכון לבטיחות בדרכים עקב שימוש בסמים, אין בה כדי להעיד על מצבו הנפשי הקודם.  הוועדה לבטיחות בדרכים אינה גורם רפואי וכל מטרתה לקבוע כשירות לנהיגה.

ד.      למשיב לא נקבעה נכות נפשית צמיתה בעקבות התאונה הקודמת.

תשובת המבקשת

א.         עברו הנפשי המשמעותי של המשיב לא בא לידי ביטוי בתיקו הרפואי בקופת חולים. לכן, גם אם תיקו הרפואי בקופת חולים הועמד לפני ועדת המל"ל, אין בכך כדי למלא החסר.

ב.         אין ברישום "תיק נ.ע על כל צרופותיו" בפרוטוקול ועדת המל"ל (נס' א2 לבקשה) כדי להסיק שדווקא תיק התאונה העבודה הקודמת עמד לפניה ולא תיק נכות מעבודה בגין התאונה הנוכחית.